עניין הפוליגרף הובא גם לדיון במסגרת המשפט העברי. שוחטמן מביא מקרה בו פנה בעל לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בדרישה להתגרש מאשתו. בקשתו התבססה על התנהגותה הבלתי מוסרית של האישה. כל שהוכח הוא שהאישה שהתה בחברת מעבידה, בשעות היום, בבית דירות בשכונה מאוכלסת. על פי החוק הנוהג אין בכל אלה כדי לבסס החלטה שהאישה אסורה על בעלה. החלטת הרוב הייתה אפוא שאין בסיס לתביעת הבעל. דעת המיעוט הייתה לקבל את דרישת הבעל ולשלוח את האישה לבדיקה בפוליגרף, כדי שבית הדין ישקול את הדברים בהתייחס לתוצאות הבדיקה קודם שיאמר את דברו.
הבעל ערער על החלטת הרוב בפני בית הדין הרבני הגדול ובקש שבית הדין יקבל את דעת המיעוט ויורה לאשתו להיבדק. בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה פה אחד. הנימוקים לדחייה היו: א. אין בסיס הילכתי לתביעה להיבדק בפוליגרף; ב. המבחן איננו מסוגל להוכיח דבר באופן חד משמעי; ג. חכמינו כבר אמרו שאין אדם יכול לדעת מה חושב חברו; ד. כבר נקבע בתורה ש "על פי שני עדים יוקם דבר". כלומר, גם אם יוכח שהבדיקה בפוליגרף אמינה לחלוטין היא לא תוכל לשמש עדות משום שרק עדים המשמיעים את דבריהם בפני בית המשפט יכולים לבסס עובדות.
הצורך בשני עדים לשם הכרעה הוא מהותי במשפט העברי. על בסיס הצורך בשני עדים הכריעו פוסקים ("ציץ אליעזר" חלק ט"ז סי' מ"ז; "באר משה" ח' ז' סי' ע"ט) כי מאחר שתוצאות הבדיקה בפוליגרף אינן מוחלטות ומהוות אומדנא בלבד ולא עוד אלא שהתוצאה הסופית נקבעת גם על פי התרשמותו של הבודק מהנבדק במהלך הבדיקה והרי זו אומדנא על אומדנא שאין מכריעים על פיה. בעל ה"ציץ אליעזר" מביא את שלמה המלך כדוגמה לבסוס להחלטתו. וכך אומר בעל ה"ציץ אליעזר": מי לנו גדול משלמה המלך, החכם מכל אדם, שרצה לפסוק בדיני ממונות שלא על פי עדים (ר"ה כא/ב) וכפי שמובא בזוהר הקדוש:
("כל מאן דקריב לכורסייה וכל מאן דמקרב בשקרא משכשכא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי")
פירוש: בחכמתו הרבה התקין שלמה המלך בכיסאו מנגנון מיוחד הבודק את מהימנות הבאים להדיין לפניו. אם אחד מהם היה משקר, היו גלגלי הכסא מתחילים לנוע ולהפעיל את הכסא וכך ידע שלמה המלך שאותו אדם אינו דובר אמת. למרות זאת, כך הגמרא, יצאה בת קול ואמרה לו שאין להכריע על פי כסא מלכותו אלא על פי שני עדים יוקם דבר.
| 